א. הנוצרים חוגגים את הפסחא במקביל לחג הפסח. ביום ראשון התקיימה תהלוכת יום ראשון של הדקלים מבית פגי (הר הזיתים) אל כנסיית סנטה אנה בעיר העתיקה. לסיום – תהלוכות של תזמורות הצופים מהכפרים הנוצריים בסביבה. <קישור לתמונות>.
ב. השומרונים חוגגים את חג הפסח בהר גריזים, ובתחילת החג – הקרבת זבח הפסח. <קישור לתמונות>.
החורף התברך בהמון גשם בדרום. נחלי מדבר יהודה זרמו יפה והגבים התמלאו. ועוד לא נגמר. אז קצת סבלנות כי הפעם זה ארוך:
באחת השבתות ירדנו אל ואדי קלט הזורם וביקור במנזר סנט ג'ורג' <קישור לתמונות> נהר הירדן גם הוא זרם חזק והציף את אתר הטבילה. עם פינוי המוקשים, עוד ועוד כנסיות נטושות נפתחות שם לקהל.
השיטפונות והירדן מזרימים מים לים המלח וגם בו המפלס עולה מעט. על החוף יש תמיד תצורות מלח מעניינות <קישור לתמונות>.
מדבר יהודה פורח. בכל שקע ונקיק יש פריחה מדהימה. זה לא יישאר כך עוד הרבה ימים. אבל השיטפונות גם הביאו נזקים. מעלה חבר נפגע בכמה מקומות ונהיה מסוכן מהרגיל. לעומתו מעלה איסיים החזיק מעמד 2000 שנה ויחזיק עוד <קישור לתמונות>.
כבר לא נשארו הרבה מקומות בארץ שלא הייתי בהם מלא פעמים בשנים האחרונות. אז נוצרה הזדמנות נהדרת עם עוד חמישה חברים לצאת למרכז הנגב, נחלים רחוקים ודרך הבשמים וגם סהרון משולשל אחד (שבינתיים שינו את שמו המדעי ל"סהרון משתלשל"). אפילו התפנקנו בהקפצת הציוד בג'יפ לחניון הלילה בנחל חולית. סה"כ כ- 50 ק"מ במשך יומיים. <קישור לתמונות>
אחרי שבחודש שעבר ביקרתי בירדן ובמצרים, רק מתבקש להשלים ביקור בבית לחם. כדי להיכנס חוקית צריך לבקש אישור מראש מהחטיבה ולקוות שהאישור יתקבל. המקומיים רואים מדי פעם קבוצות ישראליות, ומדריכי טיולים/אוטובוסים עם תיירים מגיעים כל הזמן. זה נכון לאתרי התיירות העיקריים אבל לא לשאר חלקי העיר. אם בפעם הקודמת ביקרתי באתרים פחות מתויירים, הפעם ביקרנו בקלאסיקות: כנסיית המולד ומערת החלב, ושדות הרועים. לקינוח – בריכות שלמה. <קישור לתמונות>.
טיול מיטיבי לכת קל זה טיול של 20 ק"מ עם עליות מעטות בלבד. כזה הוא הסיבוב של נחל צין-חצרה-צנין. קצת קניונים גדולים וקצת שוטטות בנקיקים. <קישור לתמונות>:
וקפיצה קטנה לאוסטריה, טיולי שלג, סקי ומזחלות. לנדב שעשה קפיצת דרך גדולה מאוד ברצינות ובלימודים. <קישור לתמונות>:
יש טיסה יומית של אייר סיני (Egyptair) מתל אביב לקהיר. שעה וקצת טיסה ונוחתים בעולם אחר, שונה ומרתק. את הטיול עשינו עם סוכן מקומי (מצויין ויעיל), והגענו מקהיר עד כמעט לגבול סודן בדרום. שעות רבות מאוד של נסיעות, טיסות פנים, והרבה מקומות שדילגנו (בגלל המרחקים הגדולים וגם כדי להשאיר משהו לפעם הבאה).
הטיול נולד כשניסיתי לארגן טיול הליכה בהרי המדבר המזרחי במצרים כתחליף להרי סיני האסורים. אצל המצרים, מה שלא אתר תיירות מסודר ("עתיקות") זה שטח צבאי. ממנוע. ולאור הנסיבות – שקט יחסי, עתיד לא ברור, והזדמנות – יצאנו לטיול תיירותי לאורך הנילוס. ותודה לגל על התיכנון והאירגון.
אריזונה היא אחת המדינות החביבות בארה"ב, בה הייתי כבר כמה פעמים. הפעם הטיולים התמקדו בסדונה, נופים של אבני חול. מזכיר את ירדן אבל יותר גשום. <קישור לתמונות>:
ועם הילדים: טיול אחרי השיטפון בקניון היבש של נחל דויד <קישור לתמונות>:
אחרי נסיונות רבים, סוף סוף קיבלנו אישור ביטחוני לטייל ביריחו.
בעבר, העיר היתה מתויירת בישראלים. היו בה שלושה גנים לאומיים (תל יריחו, ארמון הישאם ובית הכנסת) ועוד הרבה אתרים. כיום יש בה הרבה מאוד תיירים שעוברים בעיר כחלק מהטיולים בארץ הקודש. לישראלים הכניסה אסורה אלא באישור מיוחד. <קישור לתמונות>.